אז מה עושים עם עשב לימון?

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-06-06

אימא שלי שואלת.
“תה, שמן חשוב בוודו וגם עוף מוזר בסיגנון אינדונזי” זו התשובה שלי.
בכלל עבר עלי שבוע מטורף, מתכונות, מבחנים, חוסר כוח כללי וביום ראשון דיברתי על היום האידיאלי בחיי.
 
לקום בשתיים בצהריים בזרועות אהובי, ולחוש לרגע את חום גופו ואת ההבדלים שבינו לבין המזרן הקשה של מיטתי- לקבל עיסוי רגליים מפנק, ותותים בשמנת לארוחת בוקר. לעשות אמבטיה בג`קוזי ענק עם קצף ומלח אמבט מיובא- רצוי לוקסיטן-  ללבוש חלוק כה דק שהוא עובר דרך קוף של מחט ואז לבלות שעות בגן שלי המכיל סחלבים, עצי בונזאי זעירים ונדירים, ומיניטורות יפאניות מג`ייד ושנהב שעולות אלפי שקלים אחת, ופשוט לעשות מדיטציה קלילה.
לאחר מכן אני הולך לאכול ארוחת צהריים- סושי זה המזון האידיאלי בחיי 🙂
מפתיע?
אני מקנח בקינוח שוקולדי עשיר- משוקולד בלגי.
לאחר מכן, אני בוחר בקפידה מלבוש משיי עבור אחר הצהריים, חולצה ממשי כחול עם ריקמה כמעט בלתי נראית של תפרחות אפרסק ומכנס שחור כדי ללכת לאופרה.
זה Dido של פורסל, אני יושב על מרפסת מוגבהת, בזמן לשמאלי יש מגש מוגבה יצוק מכסף ומלא בשוקולד גודייבה, ומגישים לי שמפניה בכוס מקריסטל בקרה נדיר. כשהסופרנו של דידו מגיעה לאריה המרגשת ביותר, קוראים לי. אני עומד בשימלה לבנה ומתנפנפת ושר את האריה המרגשת עם כל הטעמים בקולי, ואז קהל של שלוש מאות איש קם על רגליו ומוחא לי כפיים.
לארוחת ערב לאחר שחילצתי את גופי- אכלתי סטייק פילה בקר עם רוטב פלפל ירוק כמו שאכלתי פעם בקלואה ברשל”צ.
לאחר מכן אני מתנה אהבים במשך שעות עם אהובי היקר, והולך לישון בזרועותיו בסביבות חמש בבוקר…. וחוזר חלילה…
 
לאחר מכן הייתה עבודה עם הקול החיובי שנותן לי את הכוח כן להיות אני בכל עוצמתי. הופיעה נערה צעירה, עם פנים מאורכות ושיער עשיר אשר מפניה נבע מעיין של שלווה חזקה, מים שקטים החודרים עמוק לשכבות הסלע הבזלתיות ביותר… זה מעניין מהו כן מקור הכוח שלי, אבל יותר מעניין מה מקור הכוח שלי *לא*. הוא לא מפלצת בעלת חמש ראשים. הוא לא יצור אלים, והוא לא יצור גדול או חייתי. מקור הכוח שלי היא אדם, אישה בעלת רוגע ושלווה אין סופיים וגם מעשיות חדה ואינטלקט רב- ולא טיפה של רוע. אבל מצד שני גם לא טיפה אחת של טוב.
אני מניח שכוח הוא מעבר להגדרות קטנוניות שכאלה. אני מרוצה.
והנקודה? רינה סיכמה את זה יפה- יש בנו צדדים מעכבים ויש בנו צדדים מקדמים- השאלה היא, את מי אנחנו “מאכילים?”
 
ולעולם יותר “שפוי” היו לי בחינות ענקיות בהיסטוריה וגיאוגרפיה, ככל שאני לומד יותר אני מסיק שישראל או יותר נכון, הישראלים טיפשים יותר. מלחמת יום כיפור הייתה כה צפויה שאני לא הייתי צריך לחזות אותה. הייתי כבר מריח אותה באוויר הצלול כיין של ירושלים המוזהבת, אבל בכיפותיה עופרת.
ביליתי כמעט שעה שלמה בלכתוב תשובה במבחן בהיסטוריה- על הדארווניזם החברתי והיטלר. היטלר אמר בפילוסופיה הנאצית כי הגזע הארי הוא מלך החיות- האריה אם תרצו, ואילו היהודים הם עלוקה שצריך להכחיד- “הורסי תרבות”. בואו נגיד שכן, והיהודים הורסי תרבות- האם לא למדנו לקח?
לאו טצה ציוה פעם שבמחוז שלו כל אדם צריך להרוג שני יתושים ביום. כולם הרגו יתושים על ימין ועל שמאל, ואז המחוז של לאו טצה הוכה בצפרדעים וקרפדות. כאשר משמידים חוליה בשרשרת המזון, כל השרשרת סובלת, האריה והעלוקה ביחד.
בנוסף המקור הרוחני של אדולף היטלר, האופרות המקסימות- מחזור הטבעת של וואגנר, נגמרות בהתאבדות ברונהילד. חצי אלה, חצי אדם היא מנסה להלחם במי שהיא, אבל כשהיא נכשלת היא אינה מקבלת את גורלה, ומשליכה את עצמה ללהבות הכבשן.
האם היטלר היה כה צר מוחין שהוא לא ראה את מותו שלו? גם גופתו שלו נשרפה- הוא ברח מגורל העונש אבל זכה לראות את רייך אלף השנים שלו מתפורר מול עיניו, אני תמה מה יותר גרוע עבורו?
אפרו יכוסה באדמת העיתים.
 
בנתיים דברים קורים, דברים קורים עם החברים שלי, דברים קורים בייני לבין אחרים, וכרגיל אני בצומת של החלטות, למרות שכבר יש לי כיוון טוב לדעתי.
אני אספר יותר לאחר שאארוז ואצא למסע.
 
ארדן
של הגן.
 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.