יומולדת ויציאת מצרים.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-06-10

אז היום הייתי אצל אחותי. הילד הקטן רץ ותופף ברגליו והביא איתו ספר גדול כמוהו. “סיפורי התנ”ך” הספר הכריז על הכריכה זהב על גבי כחול לילה. “הוא הכי אוהב את הסיפור של יציאת מצרים.” אחותי מפטירה כלאחר יד ומבקשת ממני להקריא לו את זה. עכשיו אם הייתי דוד נורמלי או אפילו דוד יהודי, יש סיכוי סביר שהייתי מקריא לו את זה. אבל אתם מכירים אותי לא מהיום. אז החלטתי לספר את יציאת מצרים מחדש.

“גיא, אתה זוכר את הסיפור שסיפרו לך על יציאת מצרים?” הילד מניד בראשו לאות הן. “אז אתה זוכר שפרעה הבטיח כמה פעמים לשחרר את העם העברי ולא קיים?” “כן.” הוא ענה בקול ילדותי. “אז תזכור שבכל יהודי יש קצת ממצרים של פעם, וזה הסיבה למה אנחנו מספרים את סיפור יציאת מצרים.”

“אז מוישל`ה הגיע לפרעה ואמר “שלח את עמי!” הוא לא אמר “שלח בבקשה את עמי” או “בתחינה, אנא שחרר את עמי.” הוא דרש. עכשיו כשאתה מבקש דברים לא יפה מאנשים הם בדרך כלל פשוט יגידו לא. אז התשובה של פרעה לא הייתה מפתיעה, אז כמובן היא הייתה שלילית בכלל כל האנרגיות של משה היו שליליות אותו יום… ואז כמובן כל המכשפים עשו תחרויות אגו של מי המטה יותר גדול, ולמי יש יותר כוח. כמובן שזה לא הוכיח שום דבר ולא קרב אף אחד לשחרור, אבל ככה זה גברים. אל תדאג, אתה תדע הכל על זה בגיל יותר מבוגר.”

הילד הקשיב בשקיקה.

“אז מוישל`ה החליט שהוא עושה כל מיני כשפים בשם אלוהים כדי לשחרר את היהודים ממצרים. הוא הכה את היאור במטה והיאור הפך לדם ואתה יודע מי נהנה מזה?” הילד הביט בי במבט שואל. “כל המגנדויד אדום שטוענים שאין מספיק דם בבתי חולים. למעשה משה הציל את מצרים והעלה את ערכה בשוק הרפואי האירופי. היחידים שהתלוננו זה עקרות בית שלא יכלו לעשות כביסה. בין כה וכה המצרים העתיקים המציאו את הבירה. מי שותה מים שיש בירה? בכל אופן מוישל`ה החליט להטיל קללה נוראית נוספת: הוא הכה משהו אחר עם המטהו והתחיל לרדת גשם של צפרדעים ירוקות. ואז אתה יודע למי היה הכי כיף? הצרפתים באו, והקימו ניו שאנז אליזה עם מסעדות צרפתיות והרבה רגלי צפרדע. פרעה שחצי שמח על התפתחות התיירות וחצי התעצב על העובדה שפול מצרי בחיים לא יקבל את הפרסטיז`ה הראוייה לו במטבח הצרפתי ביקש ממשה להתפלל שהצפרדעים ילכו. ומשה התפלל וכל הצפרדעים מתו, והתחילו להפיץ ניחוח מבאיש ונורא. ושם, גיא, שם- הומצאה הגבינה הצרפתית המסריחה הראשונה. ממש אבן ביניין היסטורית חשובה. בכל אופן משה המשיך: הוא הטיל את המטה על הארץ וכולם קיבלוכינים מגעילות שגרמו להם גרדת בראש. ובהתחשב בעבודה שבאותה תקופה ההגיינה האישית לא הייתה משהו בכל מקרה, חוץ מלעקרות הבית הזועמות שלא היה להן מים, יותר מידי מתכונים לרגלי צפרדע- הן היו צריכות עכשיו לקנות בגדים יקרים מהצרפתים וגם שמפו נגד כינים שעלה הון, אף אחד לא התלונן יותר מידי. כמובן שאותו ערב ארמון פרעה הופצץ ירקות רקובים ושאריות של ארוחת הערב. ואז משה ראה שזה ממש לא עובד. אז הוא זימן ערוב כמות עצומה של בעלי חיים טורפים המשחרים לבני האדם. ואז אתה יודע מה הומצא גיא? הומצא מעיל הפרווה הראשון שהיה עשוי מעור דוב. כמובן שחם במצרים והדבר האחרון שהם צריכים זה מעילים, אבל תחשוב על אפשרויות היצוא! וצעיף מפרוות אריה זה היה השיא של עונת החורף ההיא. ואז משה ראה שאנשים לא לוקחים את הקללות שלו בצורה רצינית והוא חשב על תוכנית זדונית. הוא אמר שהוא יפגע באנשים באופן פיסי, לא רק בטבע. אז הוא הטיל לחש שיצר מגפת דבר שגרמה לכולם להיות חולים וחלשים ואז מגפת שחין שעשתה להן אבעבועות וכך הם לא יכלו לצאת מהבית, ואחר כך משה הטיל ברד על מצרים והוא היה בטעם פטל טעים טעים, רק שאף אחד לא היה יכול לאכול את זה כי כולם היו חולים נורא. אבל המצרים היו עם חזק והוא התגבר. משה החליט שהוא מציף את מצרים בארבה שזה חגבים, אבל חוץ מזה שרובם הקופאו ונשמרו ונמכרו חזרה לישראל בתקופת הצנע, התוכנית “אפקט הפחד” קנתה את הרוב. עוד בונוס לכלכלת מצרים. ואז משה חשב וחשב… והגה רעיון חדש. הוא נזכר בכל הפריקים שאוהבים לילה ומוסיקת מטאל ורוק כבד. אז הוא הטיל על מצרים את קללת החושך וכל הלהקות הכי טובות: קריידל אוף פילף, ווית`אין טמפטיישיין, נירוונה באו לנגן נון סטוף רוק כבד במצרים העתיקה. שוב, פרעה במקרה היה מטאליסט מושבע בסתר, ולאף אחד לא היה איכפת. הוא לא שיחרר אף אחד, ובעיקר לא את היהודים, למרות שהם קיבלו כרטיסים חינם. משה היה אובד עצות. אבל אז הוא הגה רעיון גאוני, שהוא אמר: “למה ניסיתי להטיל קללות כל הזמן שהדבר הכי חשוב נמצא כאן מולי?” משה הלך למרים, האישה הכי יפה בכל ארץ גושן, וגזר את החולצה שלה. וכך הוא שיחרר את הקללה הנוראית מכל. מכת בחורות כן, כן בחורי הצעיר… לא יספרו לך את זה אבל משה המציא את אופנת חולצת הבטן המזעזעת. וכשפרעה ראה שהחרטומים פאפרצי ציירו את הבת שלו עם בטן בחוץ הוא אמר “די כבר עם היהודים האלו, קישט! צאו מארצי!”. “

הילד היה מרותק והקשיב לכל מילה.

“אבל מה היה עם ים סוף, ואיך עשה עם המקל לחצות אותו?” שאל.

“נכון לאבא יש שלט מיוחד שהוא לוחץ ואז יש ביפביפ והרכב נפתח? אז למשה היה מטה כזה שעשה ביפביפ והיאור נפתח, ואחר כך, הוא עשה ביפביפ והיאור נסגר. ואתה יודע למה הצבא המצרי לא רדף אחרי היהודים? היאור לא כזה עמוק.”

“למה?” שאל.

“כי אחרי הפלישה הצרפתית, כל הצבא היה עם מניקור ופדיקור, חליפות של ארמאני ותסרוקות שלקח חמש שעות לעשות בסלון יופי. נראה לך שהם יכנסו למים ויהרסו את הכל? אז הם אמרו תודה ליהודים מהעבר השני של הנהר על כל המהפכה התרבותית שהם עברו ונתנו להם ללכת הבייתה.”<BR><BR>משום מה אחותי לא אהבה את הסיפור מה דעתכם?

היום בעשירי לשישי בשנת 84 ב12 בצהריים, נולדתי. מזל טוב לי

ארדן.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.