פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-09-17
העולם האסטראלי- אורת` שאנדלר.
הגן היפהפה פרח. הוא היה בדיוק במרכז הארמון ותיקרת הקריסטל של החממה הענקית והעגולה זרחה באורות של בין לילה ויום, הגוונים של הסגול והכתום נלחמים עם התכול של הליל. הגן הזה היה יפה, ובו כמעט הרגשתי… בטוחה. אבל זה לא הגן שלי. הגן הזה היה מסודר מידי. סימטרי מידי- הגן שלי פרח בפראות מופלאה. הסדר שבו היה רק אשליה אחרי שהכרתם אותו מקרוב. הוא היה מקום מרפא, לא מקום מייצג שנוצר כדי לפאר את ממלכת העלפים.
הרעל בתוכי- אני עדיין חשה אותו. זורם, מתעקל בוורידי… אבל אני מכירה צמחים… מכירה שיקויים… אני עונדת פנינים שמנטרלות רעל על צווארי. אני עוטה את רדיד האלה שנותן לי עוד קצת קסם… עוד קצת מהות להלחם. התרופה רחוקה ממני עדיין אבל חלק מהלחשים והקסם חוזר אלי כמו משב רוח חמימה על פני. מאז הראיון עם המלכה נפגשתי עימה פעמים מספר באירועים ציבוריים, מסתבר שהמאג העלפי שהרגתי היה בן אצולה- וירשתי את תואר האצולה שלו אחרי מותו- כולל את מגוריו ועושרו. מסתבר שאלו היו נרחבים יחסית. בדיוק כאן בשעה בין לילה ליום הכל נראה צלול וברור. פרחים קטנים עדינים וכסופים החלו לנגן סביבי- המוסיקה הייתה כאוטית ועדינה. אלו פרחי הירח, והם תמיד שרים בדימדומים או בזריחה- בשעות הביניים, ומצליחים לגדול רק בממלכות הקסומות של העלפים.
במעבדה של וולנדריוס מצאתי סדר מופתי ותיעודים מסודרים. תיעודים של ההגנות של העיר, התיעודים של הרעל ודרך הכנתו… בלי נוגדן כמובן. אין לעלפים בעיה שאני אדע את כל הדברים האלו. הם טרחו לומר זאת בלי מילים כאשר הם הרעיפו עלי מעושרם- מצידם שאני גם אמצא את הנוגדן. לקסם שלי אין ערך בעיר הזאת. כמה מאגים אני מסוגלת להרוג בשיא כוחי? חמישה? עשרים? מאה ועשרים? העלפים הוא עם שבדמו זורם המאגיה. נדירים הם אלו שחסרים את הכישרון המאגי באורת` שאנדלר. אלו ללא כוח קסם פה הם מושא לעג, הם אלו שחיצוניים לתרבות הזאת. אני מחייכת כשאני נזכרת כמה שונים הדברים בעולם החיצוני. שם אלו שמבורכים במתנת הקסם מוקצים, שנואים… שונים מכל האחרים. אני שמה לב בקצה עיני לדמות שמתקרבת אלי. אני מעבירה את ידי עטויית הטבעות מעל ספר דק, אבל רחב עמוד שנשאר במעבדה של וולנדריוס ותיעד את מעלליו האחרונים. אני חיפשתי נוגדן בין השורות של הכתב הזהוב והדקיק- ללא הצלחה. הגעתי למקום בספר שחשתי בו מרקם מוזר. העברתי את ידי על הכריכה הפנימית: דפים חסרים. צפוי. בין כה וכה לא יכולתי להכין את הנוגדן ללא מאגיה אלכימית. אני אאלץ להגיע לפתרון בעצמי – מאכזב אבל צפוי. הסטתי קיצוות שיער שנפלה על פני, סגרתי את הספר בחבטה קלילה והפנתי את תשומת ליבי אל הדמות שמתקרבת לכיווני
העולם האסטראלי- הדרך ליער הכוכב האפל.
הדרך הייתה ארוכה ומפותלת. היא גם הייתה סלולה ברגליים של יצורים רבים והשביל היה רחב, אבל עידן בשיא כושרו היה עייף מכל הטיולים. למרות שהרקע היה יערי וניחוח המחטניים והאדמה הלחה עדיין מהסופה היה טרי- הוא התחיל להתעכב. דיינהיר הציעה לו מעט שיקוי שיקל עליו ויעניק לו אנרגיה, ממה שנשאר מהמחבוא בגן עצמו. הוא סירב.
“אתה גם לא יודע מה יש בפנים” הוא חייך- “עין לטאה או זנב של שור או משהו…”
ארגוט ירה חיוך חזרה. “לפעמים צריך להסתכן ולקבל מה שהחיים נותנים לך. אני זוכר את הפעם ההיא שאישה מאוד יפה נתנה לי משחה שעשתה אותי מוגן מפני כל נזק.”
“מי זו הייתה?” שאל עידן.
הם הגיעו לצומת דרכים בעלת שלושה נתיבים רחבים. ארגוט פנה אל דיינהיר “אולי ננוח פה לזמן מה? זוהי צומת והיא מקודשת להקטה וכוחה גדול פה.” דיינהיר הינהנה והתיישבה על הקרקע, שימלתה הירוקה מתפרסת סביבה כמו מניפה.
“האישה הזו הייתה הגבירה של הגן. הרבה לפי ארדן, בחיים אחרים כמדיאה.”
עידן חשב על זה. “המאגיה הייתה חזקה כל-כך לפני זמן רב? למה היא לא עושה דברים מופלאים כאלו היום לדוגמה?” קולה הנשי של דיינהיר העיר שהמאגיה לא נחלשה בעולם החיצוני אלא שינתה צורה והיא פחות מיידית היום מאשר בעבר.
“אתה מכיר את הסיפור של מדיאה? או של יאסון והארגונאוטים? החיפוש אחרי גיזת הזהב?” השמות האלו עוררו זכרונות נשכחים משיעורי ספרות בבית הספר. אבל אלו מעולם לא היו תחום עיניינו. עידן נתן לחוש הצדק שלו להוביל אותו דרך בית הספר- לטוב ולרע…
“זהו סיפור ארוך ומייגע שנמשך תקופת חיים שלמה. בקיצור נספר שהיה מבחן מסויים שמלך שם בפני- עלי לרתום את השור נושף האש ולזרוע את האדמה בשיני דרקונים. מדיאה משחה את גופי במישחה מיוחדת שמנעה ממני את מותי אולי שבעים פעמים באותו היום… בתקופה הזו היא הייתה נסיכת כולכיס ואני אהבתי אותה. היא נתנה עבור אהבתינו הרבה ונישאתי לה כמעט לאחר מכן.” הוא התפנה להצית עוד אחד מהסיגרים המצחינים שלו.
“יש לי תחושה שזה לא נגמר טוב.” עידן אמר וארגוט חייך.
“ממש לא. קורינת סירבה לקבל על עצמה מלכה שאי אפשר לשלוט בה. המלכות ביוון במשך דורות היו חלשות ומדיאה הייתה גם נוכריה, וגם מכשפה רבת עוצמה. שם האלה שלה הגיע עד יוון והיא נסדגה בפחד. היום לאף אחד אין בעיה לומר את השם הקטה אבל בעבר שמה היה נרדף למוות. אז מלך קורינת פשוט ביטל את הנישואין שלי עם מדיאה והציע לי להנשא לביתו. הבת שלו הייתה יפה מאוד, אבל חסרת כוח כמו כל הנסיכות שמקריבות את חייהן ללימוד נגינה על לירה או ריקמה.”
“ואז מה קרה?” עידן שאל.
“מדיאה נכנסה להתקף מטורף של הרג והרס. היא הרעילה את הנסיכה ואביה, הרגה את הילדים שנולדו לנו… קיללה אותי ונעלמה בצורה מאוד הפגנתית: היא רכבה על מרכבת דרקונים. מאז לא ראיתי אותה יותר האמת. עכשיו כשאני חושב על זה… כל פעם כשראיתי הקרנה שלה, או קראתי ספר או שיר שהיא כתבה, היא מעולם לא אמרה את השם של הילדים שנולדו לנו…”
“ומה קרה איתך בעצם אחרי שהיא עזבה?”
“אה. שאלה מעניינת, הרבה יותר מעניין מה קרה לבחורה עם הדרקונים לא? עד היום יש תיאוריות. לגבי עצמי? קיבלו אותי למשך תקופה של מספר חודשים כמלך כולכיס. אבל האוכל היה אפר בפי, והדבר היחיד שהצליח לשמור על שפיותי היה יין. בסופו של דבר הסירו אותי מהמלוכה, אבל אפילו המוות לא היה נחמה עבורי. מלכתי חמישה חודשים בסך הכל.”
“זה סיפור… מעניין. תודה שסיפרת לי אותו. אני חושב שאני מבין קצת יותר מה אתה עושה פה. יש לך עיניינים לא סגורים עם מדיאה ואני מבין את הצורך שלך מעבר להסרת הקללה הזאת להמשיך את כל ה… מסע הזה.”
עידן נטל את שיקוי האנרגיה למשך שארית היום. הוא היה זקוק לזה. ובזמן שהקסם מפעם בעורקיו, הוא חשב על זאת שרקמה אותו.
העולם האסטראלי- אורת` שאנדלר.
תמיד ידעתי לשחק בין כמה מציאויות במקביל. לפעול כמו רובוט חסר מחשבה כאשר הקולות הפנימיים שלי עובדים במרץ. היה ברור מהלבוש של הגבר שעומד מולי שהוא אחד מבתי האצולה. הוא נראה לי מוכר. מהיכן? הוא החווה לעברי בתנועה נמרצת וחדה. מילטנטית כמעט. קמתי מהספסל והחוותי בחזרה. התיישבתי באותה תנופה בחזרה. ציפיתי שהוא ילך. אבל הוא התיישב לצידי. ברור היה שהוא רוצה את תשומת ליבי המלאה. “אישתי מאוד אהבה את הצלילים של פרחי הירח בגן הזה.” הוא אמר בקול עמוק שלא היה אופייני לבני העם היפה- העלפים. הבטתי אליו. פניו היו עגולים ושיערו היה קצוץ- עוד סימן לא עלפי מצידו. אבל אני מניחה שסתם דעה קדומה מערפלת את דעתי. “אז מדוע אישתך לא מלווה אותך לגן הזה? אלו השעות היחידות בהן פרחי הירח שרים.” שאלתי בטון מכוון היטב וחסר איום. “אישתי מתה לפני שנים מעטות. מאז אני נוטה לבקר את פרחי הירח… נדמה לי שקולה שלה נטווה בהם, ואז שירתם יפה ביותר.”
“אני מניחה שאין צורך להציג את עצמי. אני בוודאי אחד הפרסים של המלכה שהיא מפרסמת בכל העיר. אבל לצורך הנימוס, אני מדיאה. אין צורך להציג את עצמך הגנרל אורת`לין. ראיתי אותך באחת המסיבות הרשמיות. אפילו נדמה לי שרקדתי איתך בערב אחד.”
“כן זכרתי את פנייך משם. ולא, המלכה לא מפרסמת את מגורייך וקיומך בעיר, אויביה עשויים לעזור לך. אני לא פה לרגל אחרייך. אני פה להנות משירת הפרחים. אם מישהו היה מרגל אחרייך זה הלורד וויר. הוא מאוד טוב בדברים האלו. הוא המכשף המבורך ביותר בקסם בכל הממלכה העלפית.”
“אתה לא נשמע מתרשם.”
צחוק חמים ועמוק נשמע מהגנרל.
“לא. אני לא אלו שמבורכים בקסם. כל מה שהשגתי היה במו ידי- בלי קיצורי דרך.”
“מאגיה היא לא קיצור דרך…” התחלתי.
“היא דרך חיים. כן שמעתי את הנאום הזה מהמוני עלפים מכשפים וחסרי מאגיה כאחד. אבל אני לא יכול שלא לתמוה מה המחיר שהיא דורשת מכל אדם שעוסק בה. את למשל יקירתי- כמה כאב את חשה כאשר המאגיה ניטלה ממך? אני רואה שנגעתי בנקודה רגישה. את לא צריכה לענות על זה. רק שתדעי שאני לא מתנגד למאגיה באופן עקרוני. אישתי, דרואלה הייתה מאגית של המלכה.”
העולם האסטראלי- פונדק העץ הישנוני.
ברק סגול פילח את השמיים, ואחריו רעם. המוזגת והבעלים של הפונדק אלזבת` ידעה כבר מה לעשות. היא מזגה את שיכר הפטריות הטוב ביותר שלה. המכשפות של היום. נישאות באוויר כמו אני לא יודעת מה! הדלת נפתחה בחבטה והאישה המכוערת ביותר בעולם נכנסה פנימה. באבא יגה הביטה בכלובים בזמן שסינטדריה מוכרת העבדים העלפית הציגה את כולם. כשהיא הגיעה לכלוב שיש בו את האביר בשריון הקשקשים הלבן- שיוס גלדיוס רעד. “סין, הסחורה שלך נעשית גרועה יותר ויותר לאחרונה. אמרתי לך שאת צריכה להרבות את המובחרים ביותר. אני כנראה אצטרך לחטוף ילד בדרך. הם לא ראויים אפילו לבישול.” היא החוותה בזילזול אל העבדים שנשמו לרווחה לקראת חיים של עבדות, ולא למוות מהיר בקדירה מפוחמת. “אני יודעת… אבל זה כל מה שהצלחתי למצוא. מה דעתך על שולחן אנושי?” היא הצביעה על גבר שמבליט את חזהו, וידיו ורגליו על הריצפה כשהוא מאזן על ביטנו כוס יין לבן ששייכת כנראה לסינטדריה. “לא יודעת. אני אחשוב על זה.” היא אמרה ושאלה אם סינטדריה שוקלת למכור את האביר העלוב ההוא בחתיכות בשביל שיקויים. “ככה תרוויחי יותר כסף ממנו.” סינטדריה אמרה שאין לה סבלנות להיכנס לשוק השיקויים אבל היא תשקול את זה אם הוא לא יימכר בקרוב…
המשך בפרק הבא…
ארדן.