הגן בין העולמות פרק אחד עשר: דם גובלינים.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-09-30

העולם האסטראלי- פונדק העץ הישנוני.

האזור לא היה מרשים במיוחד, היער לצד ההר היה עתיק אבל פשוט למראה. לא היו גבישים שביקעו את האדמה כמו בארצות הפיות, או ביצות קסומות וחרבות מדברות, אלא רק יער. בעבר הלא רחוק הוא היה נחלת הגמדים ששכנו שם בגלל ההר גוולוויג, או “גבירת הזהב” בשפה החדשה. בהר היה שפע זהב שהדלדל עד ששבטי הגמדים החלו לחפש מקום אחרים לכרות בו- לבסוף משפחה אחת של שבעה גמדים נותרה, לאחר שהם נתנו מחסה לנסיכה שברחה מאימא החורגת, הם עברו לגור בטירה ולקבל את כל הזהב בו הם חפצו. המלכה אלזבת` פנתה למינוס השופט העליון של השאול שהותיר בידה לפחות את היער עם הביקתה שבה שבעת הגמדים חיו בעבר. המלכה שהייתה מכשפה כרתה ברית עם הטבע, ועץ אלון צמח במקום שבו הייתה הביקתה. האלון התרחב ונעשה חלול וגדל לאחר דקות מספר לגדול של בית גדול. חלונות אורגנים נפערו בגזע החלול. הביקתה הייתה שלוחה חיצונית על העץ כמו גידול לא רצוי או פיטריה מוזרה. לאחר זמן מה פונדק העץ הישנוני נפתח לאורחים הראשונים שלו.

זה לא היה מקום נחמד. היער היה אפל ולח ולרוב היו רק עוברי אורח או אנשים בעלי מטרה זדונית משתמשים בשירותיו. המקום היה מבריק (העץ הפך את הזוהמה באופן מיידי לקומפסט ולכן לא היה צורך לשטוף את הריצפה) השיכר היה מעולה, חלק מעשי ידי אלזבת` שהיה לה ידע אלכימי מתקדם, יין אדום יובא מארצות העלפים, ואפילו היו כמה מכשפים שהיוו ספקי יין ותענוגות מהעולם הפיסי. המקום היה גם מקום מסחר מאושר לסוחרים מסויימים. סינטדריה שהייתה שייכת לזן נדיר של עלפים אפלים שעורה היה שחור כמו בהט, ושיערה לבן. עיניה היו סגולות כהות ואם הכרת אותה טוב מספיק לפעמים יכולת לראות את העננה שנוצרת שם, זעם על העלפים שהרגו את משפחתה, זעם על הגברים שניצלו אותה עד שהצליחה להגיע שנית לעמדת כוח, זעם… עיוור כמעט. היא הייתה סוחרת עבדים אמידה כי זה היה הדבר היחיד שהיא למדה ממשפחתה- שליטה.

סוחר נוסף היה צ`ן. לאף אחד לא היה ברור מה העבר או הגזע שלו, כי הוא תמיד נראה כמו גושים רבים של שעווה ירוקה-שחורה דבוקים אחד לשני בתבנית הדומה לאדם בתווים גסים, אבל גם לערימת אשפה. הוא תמיד היה בעל ריח גוף עמילני. צ`ן היה סוחר השיקויים והרכיבים של השיקויים המפורסם ביותר בכל הממלכות. אלזבת` ממש התחננה שהוא ישאר שם, כי העסקים פרחו כאשר כל המכשפות הגיעו אליו לסחר חליפין של צמחים וחומרים אחרים- והוא תמיד סיפק אותם. היער היה מקור פורה של צמחים- וספקים של חומרים אחרים הגיעו חליפות לפונדק- כי הם היו הטיפוס האפל שישרור שם, שיני תינוקות ועור אנושי ועלפי החליפו ידיים באופן רגיל בפונדק. פעם בשנה מכשפה אורחת מהדרום הייתה רוכשת כמות גדולה של שומן אנושי ומשתמשת בו להכנת נרות שחורים שתמיד נמכרו בשנייה שהוכנו.

הרבה סיפורים של קסם וטרגדיה התרחשו, ולאחר שהדמויות שלהן הוטחו הצידה, המזור הפך לעץ הישנוני ששכן באותה פינה נידחת. אחת מהן שעבדה בפונדק הייתה בת המחצית- אבוני. לבושה תמיד בשחורים ומלאה כדרך בני עמה, היא שרה. רבים אמרו שהיא האישה המושלמת, ואכן היא הייתה כזו- שיערה זרח בשחור, ועל צווארה שרשרת פנינים שבמרכזיתה שמש שחורה ובוערת. אבוני הייתה כמקוללת, לעולם לא יכולה הייתה לעזוב את הפונדק כי הגזע הגמדי איים להרגה. למרות ששרה כל ערב שירים של שימחה ואושר, קינות ובלדות היא זכרה קיץ רחוק שבו היא הייתה מאורסת לנסיך הגמדים דוהא, והייתה אמורה להיות מלכה לעם הגמדים ברבות הימים. שנה לפני החתונה (תקופת האירוסין אצל הגמדים ארוכה עד מאוד) היא גילתה שהנסיך אינו שפוי. משפחתה הכריחה אותה להנשא אליו בשביל יחסים פוליטיים וזוהר מחודש לבני המחצית, אבל היא סרבה- ולבסוף נאלצה להרוג את הנסיך. כאשר היא ברחה ממשפחתה, היא הצליחה להגיע למפלט עתיק של בני הגמדים- ההר הזהוב. שם אלזבת` קיבלה אותה בתור פייטנית וזמרת. עבודה שגרמה לה להרוויח שבחים רבים. תמיד ברקע השיחות החרישיות או הצחוק השיכור של הפונדק קולה נשמע.

אותו ערב הגיעה אחת המכשפות היותר סטראוטיפיות לפונדק. מכוערת, אוכלת ילדים וטווה לחשים כמו משוגעת, בבא יאגה התיישבה במקומה הקבוע לשם הוגש בבעוד מועד שיכר הפטריות שלה מול אלזבת`.

“נו, איך העסקים?” שאלה בקול מקרקר.

“את יודעת. מוצלחים כרגיל, אבל אין לי הרבה מה לעשות עם הכסף בימים האלו. חוץ מאולי לשלם לממלכת העלפים יותר ויותר שוחד כדי שישאירו את היער והפונדק שלי בשקט. מאז שהם השתלטו על הממלכה הסיליפיאנית אין לנו שקט מהם.” בבא יאגה הביטה במבע שהיה ספק לעג ספק זילזול.

“את יודעת מה שמעתי? הרוחות לוחשות שהם לכדו את מדיאה.” אלזבת` ניקתה כוס בניפנוף יד ופלטה “אז זה מסביר למה שריעת באה לכאן לבד ולא הייתה בקשר ישיר עם דיינהיר. מסתבר שיש מספר חבורות של אנשים שמחפשים אותה. אני לא יכולה להבין למה… היא לא המכשפה הפופלארית ביותר שאני מכירה. היה לה מסע ההרג שלה בדיוק כמו לכולנו.” היא התיישבה למנוחה על השרפרף שמאוחרי הפאב. סינטדריה סגרה את הכלובים, השליכה שאריות של מזון לעבדים והצטרפה. “אני לא יודעת אם זה נכון מה שאת אומרת על מדאי- אביל אני זוכרת שאחרי שהם גרמו לך לרקוד בסנדלי ברזל מלובנים היא זו שרצה לרפא אותך והביאה אותך למקום מבטחים.” בבא יאגה שלקחה לגימה ארוכה מכוס המתכת הנחיתה אותה בנקישה עצבנית על העץ. היא ניגבה את שפתיה בגב ידה המרופטת וצנפה- “אתן לא מבינות ילדות כסילות! היום זו מדיאה, מחר זה כל אחת מאיתנו! מה הם רוצים ממנה? היא לא פגעה באף אחד באלף שנה האחרונות. כל מה שהיא רצתה זה שיעזבו אותה בגן שלה בשקט. להתאבל על האהבה שלה היא אמרה! ומאז היא רק מטפלת בבעלי חיים פצועים ובאנשים שבאים אליה! העלפים נעשים נפוחים יותר מיום ליום, מרשים לעצמם להוציא את הראש הנפוח שלהם מהבתים שלהם ולהתערב בעיניינים שלנו, ואני אומרת די!” סינטדריה צימצמה את עיניה. היא ראתה בזיכרונה את עצמה כנערה שהעלפים מוודריסין הרגו את כפרה ובני משפחתה מול עינה כשהיא ברחה בעצמה אל החשכה. היה ברור לכל הנוכחים לאיזה צד היא שייכת. לא לאלו של קייסרות אורת` שאנדלר. אלזבת` ניקתה בהיסח הדעת את הדלפק. “אנחנו לא יכולות להתערב ישירות. אתן יודעות שכמה שאנחנו רבות עוצמה, אנחנו שלוש מכשפות עם,” היא הופרעה על ידי בבא יאגה “ואלת ירח לשעבר!” היא המשיכה “ואלת ירח לשעבר- עם דגש על הלשעבר כנגד ממלכה עלפית שחיה על המאגיה בעולם הזה.” שלושת הנשים שתקו. קולה של אבוני הדהד בפונדק:

"אני אוהבת את עירי,
בלי מאהב או בעל-
אני אוהבת את עירי
עם טיפה של רעל.

בלי פנינים 
ובלי שטויות,
בלי זהב ובלי
אור סהר,
רק שיכר של פטריות,
ומוות בשער.

אני אוהבת את עירי,
בלי זכרון או רוח,
אני אוהבת את עירי
בטעם סיגר ותפוח.

לברוח מכל הרודפים,
מכל אהובים,
לשכוח אדי עבר צוננים
שיתפוגגו ברוח..."

מחיאות כפיים רעמו בפונדק. זה היה השיר האחרון של הערב והיא התיישבה בדלפק לצד שאר הנשים. “אני זוכרת את הפלישה הראשונה אל פני השטח של בני עמי.” אמרה סינטדריה כשהיא לוגמת מתוך גביע קריסטל עדין יין לבן. “אני זוכרת שהמטרונות גרמו לזכרים להטיל לחש שגרם לכל מיני קבוצות של אנשים ממספר מקומות להופיע במקום אחד. מישהי אולי מכירה את הלחש הזה?” אלזבת` הנידה לראשה לשלילה מיד. היא לא הייתה מכשפה מוצלחת במיוחד. היא ידעה לעבוד עם האלמנטים של האדמה והאש יפה מאוד, אבל אלו שירתו עד גבול מסויים. בבא יגה נדה בראשה גם היא. “הרעיון חיובי מאוד, הרי זרדים בודדים נשברים בקלות, אבל אם כל הכוחות של כולם ביחד, אולי יש לנו סיכוי. אבל איני מכירה את הלחש. אני משוייכת ליסוד הרוח שנושבת, אבל להעלים אדם ממקום אחד לגרום לו להופיע באחר? אני לא חושבת שזה אפשרי במאגיה הטבעית. צריך משהו מורכב יותר.” אבוני שהקשיבה לשיחה פנתה אל סינטדריה- “סין, כשתפסת ומכרת את המכשף ההוא מטליתון, מכרת גם את הספרים והחפצים שלו?” פניה של סינטדריה קפצו ממבט זעוף לחיוך מבהיק תוך שניה בערך. ” `בוני, את גאונה!” היא קמה והביאה ערימה של ספרים שהיא שמרה בקרון מאחורי הפונדק.

אלזבת` ובבא יאגה עברו במשך שעתיים תמימות עד הספרים עד שאלזבת` מצאה את הלחש המדובר. “הממ… הוא מורכב, אבל אני יכולה להטיל אותו. חסרים כמה חומרים.”

“היי צ`ן! אביל! בוא הנה!” קראה סינטדריה

“כןןןןןןןן גבררררתתתת? מה אוכל לעשות עבוורררר מלכה יפה ופרח עדין כמוךךך?” הוא שאל בקול נזלתי. “אני צריכה להשיג את החומרים האלו.” היא אמרה. אלזבת` לקחה מחברת כרוכה באדום ועל דף נייר כתבה את הרשימה בכתב זוויתי ונטוי במקצת. בשלב מסויים בכתיבה היא עצרה והביטה בכתוב בצורה מהורהרת. “אני לא מבינה, דם גובלנים, אני יודעת מה זה, שורש דודא חרמשי, אני מזהה, אבל יש כאן ציון לדם נוסף שאיני מזהה כלל. מה זה?” היא נתנה את הספר הדהוי לבאבא יאגה. “מצויינת פה חיה שמאוד נדירה… בעולם שלנו אין אותה. פרה. סוג של בהמה שמשמשת לאכילה ולמוצרים נוספים מחלבה. היא נפוצה מאוד בעולם הפיזי.” אבוני לקחה לגימה עמוקה מספל שני הפיינט שלה.

“אני יודעת איפה יש.” היא אמרה בקול מאוד קטן. כל הנשים הסיתו את מבטיהן אליה.

-לאחר חצי שעה-

“אני יודעת שקשה לך לעשות את מה שביקשנו אבל זה חשוב מאוד שנשיג את הרכיב הספציפי הזה.” אמרה אלזבת` בדאגה כשהיא שמה את כף ידה העדינה על כתפה של אבוני.

“כן. את בעצמך אמרת, הנסיך דוהא הביא מספר פרות מהעולם הפיזי כדי לנסות לגדל אותן כאן, והעמק בו הן רעו היה ידוע לך ולו בלבד.” הביעה סינטדריה בקול מתובל במבטא קליל.

“אבל… אבל…” אבוני התחילה, “אין לך מה לדאוג,” אמרה באבא יאגה בקירקור של זיקנה. “אני אשתמש בלחשים שלי להביא אותך לשם בשלום.” במשך כל השיחה הזאת ארבע הנשים הלכו באטיות ובהדרגה החוצה. זאת אומרת שלוש נשים ניסו, ורביעית- נמוכה מכולן ניסתה להתחמק. בחוץ חנתה הקדירה מעופפת של בבא יאגה- שהפכה להיות כמעט הסמל המסחרי שלה. המכשפה הזקנה הוציאה שרביט שחור וקצר ולחצה על רונה שחרוטה עליו. הקדירה צפצפה פעמיים והחלה לרחף באוויר- אורות קסומים ואדומים זהרו בתחתיתה.

“אני אעזור לך.” אמרה סינטדריה שהייתה פיסית חזקה מכל הנשים הנוכחיות. היא הרימה את בת- המחצית בקלות והניחה אותה בקדירה.

“אבל… אבל…” בבא יאגה החוותה והקדירה עלתה באוויר. כול הנוכחות שנותרו נכנסו לפונדק החמים. הקדירה עפה בזיגזגים משונים בשמיים.

“אבל אני לא יכולה לנהוג עם הילוכים!!” הצעקה נשמעה באוויר הקריר של הלילה. ואף אחד לא שמע אותה.

“אז יש לנו את כל המרכיבים ליצירת המעגל הראשי?” צ`ן הינהן. כרגיל הוא ניסה לרמות אותה במחיר של הדודא החרמשי, אבל היא באופן צפוי עלתה על המרמה. לבבא יאגה היו שנים של אימונים. היא חייכה בחיוך של שיני ברזל יצוקות ופנתה אל אלזבת` שהבטיחה להשתמש בחדר האחורי של הפונדק בתור חדר טקסים מאולתר ללחש המסובך הזה- בתנאי שסינטדריה תשתמש בכמה מהעבדים שיעזרו לה לפנות את חביות השיכר שהצטברו שם. על ארגז בבא יאגה הניחה את הספרים והרשימות של החומרים הנוכחיים. “מה אנחנו בעצם יודעים על המצב?” היא שאלה. “אנחנו יודעים שתלמידה של ארדן, ומאהבו הנוכחי יצאו להציל אותו והם הראשים של שני משלחות ראשיות….” שיוס גלדיוס הפיל חבית על בוהנו של עבד מגזע אחר שיש לו שש זרועות. העבד שאג בקול לא אנושי ושלח זרוע לחנוק אותו. “איגא-רול הנח אותו! אולי עוד אצליח להרוויח ממנו משהו לפני שאמכור את איבריו להכנת שיקויים!” אמרה סינטדריה בקול סמכותי. שיוס השתנק והצליח לסנן כמה מילים: “התלמידה… *שיעול* אני…. *שיעול* מכיר…” העבד הפיל את שיוס על הריצפה והוא נאבק לנשום. “מה אמרת? אתה מכיר את התלמידה של ארדן? הכיצד?” שיוס אמר בקצרה שבעבר היא הייתה חברה שלו ואפילו אהובתו. סינטדריה שאלה מבלי להסתובב כמה אנשים דרושים להטלת הלחש. אלזבת` אמרה בהיסח הדעת שצריך חמישה. “אני מריחה את המאגיה עליו,” אמרה בבא יאגה- “למרות שהוא לא משתמש בה כעת.”

סינטדריה נתנה לחיוך להבזיק על פניה הכהות- שיניה הלבנות הבהיקו. “ייתכן שיש לך עוד שימוש רות`ה.

העולם האסטראלי- העמק הניסתר.

אבוני נחתה בעמק. היא קיללה לעצמה בקללות מזעזעות בשפת הגמדים. היא לא תעז לטמא את שפת בני המחצית במילים דומות. למרות שהיא כבר לא שייכת לאף אחד מהעמים כעת. אף אחד מהם לא יקבל אותה חזרה. לא הגמדים- שהרגה נסיכם, ולא בני המחצית- שהרסה להם כל סיכוי פוליטי עם הגמדים. היא התחילה לשרוק כדי לבדר את עצמה. כאילו משום מקום היא הוציאה גרזן ענק בגודל שלה. היא צעדה לכיוון מקדש הפרות. מרחוק היא שמעה את געיית הפרות בחושך.

“זה בשביל שקראת לפרה על שמי! דארלינג בתחת שלי!” דם חם התיז על פניה.

העולם האסטראלי- פונדק העץ הישנוני.

אלזבת` יצאה החוצה לאחר שהיא שמעה את את הקדירה מתקרבת. היו בה כמה שריטות וכמה דפיקות בגלל עצים מרדניים אבל זה לא מה שהיה הכי מזעזע.

“אבוני! אמרנו לך שאנחנו צריכים רק מעט דם בשביל הלחש! נתתי לך בקבוקון!”

בת המחצית עמדה בקדירה שהייתה מלאה עד שפתה בדם. “אבל… חשבתי שאולי תרצו להטיל את הלחש הרבה פעמים ולא רק פעם אחת.”

אלזבת` חייכה ונדה בראשה.

המשך בפרק הבא….

מילון עלפי אפל:

*אביל- ידיד, חבר.

**רות`ה- עבד נרצע.

ארדן.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.