דמדומים בגן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-12-11

אחרי המקלחת. ענני הלחות מסדרים את שיערי בתלתלים למרות שלא חפפתי. הם אפילו לא תלתלים אלא בקבוקים מסודרים. אני רואה אותם מתהווים. ואחר כך שואלים אותי אם הם טבעיים או לא. הכל טבעי.

אני נזכר בחיוך שלך. זה חיוך אמיתי. אין בו זדון, או רוע… אלא תאורה של שמש, שמרחיקה את כל הרע, את כל הפוגע…

ואני נח בעננה של הניחוח החי והפראי שלך. כן, זו התאהבות חוששני. אהבה רודפת אותי לאחרונה משום מה. לא רק שלי אישית, אלא של אחרים ומטופלים שלי.

מטופלת אחת לא מגיבה טוב לטיפול. היא קיבלה את מה שהיא רצתה רק כדי לגלות שזה לא מה שהיא רוצה. היקום ידע אותי שהשיעור שלה הוא להתמודד ולהמשיך הלאה. היא פשוט לא ממשיכה הלאה אחרי שנתיים של אהבה אובססיבית. שלבו את זה עם ביטחון עצמי נמוך ושינאה עצמית ותקבלו אותה. היא רבה עם כולם ואין לה בעיה להטריד אותי בטלפון- רק כדי לשמוע שוב ושוב שאין לה מה לעשות אלא להמשיך הלאה. אני מתעב לחזור על עצמי. כמכשפה יש לי את התפקיד לעזור לאנשים והכל, אבל אין לי כבר סבלנות למקרה שלה. אהבה באה והולכת. היא כמו עונות של השנה. פעמים היא שמחה ופורחת, לפעמים היא תחת מעטה קרח ולעיתים היא פשוט מתה. והניסיון של המאגיה להחיות אותה עוזר אך במעט. אבל היא תתגבר בסופו של דבר- כי אם היא לא תשתנה היא תתנוון, ומה שמתנוון מת. ככה הטבע פועל. אני תוהה אם אני צריך להאשים את עצמי בכך שנתתי לה ניצוץ של תיקווה. רוב העבודה המאגית שלי איתה נועדה לחזק את הביטחון שלה, לעזור לה לעבור הלאה בשקט ולמצוא את עצמה בצורה אחרת. היא אפילו כבר לא מכירה את הבחור, אלא מאוהבת במה שנדמה לה שהוא. מעניין כמה עוד שנים היא תחגוג עם האשליה הזאת. היא מחוץ לידי עכשיו.

וכמובן יש את טריסטן ואיזולדה (שמות בדויים)- אתם מכירים את אלו שנראים כמו זוגות מושלמים? היא עם רעמה זהובה והוא עם קוביות בבטן מגולפות בבהט? והקשר שלהם לא רק חמים ומלא אהבה אלא ממש מלא תשוקה- וכל צד וצעד בקשר הזה מושלם? כשהם נפרדו זו הייתה טרגדיה, מהסוג הגרוע שכולם מתים בסוף. אז כמובן שטריסטן מאוד אהב את איזולדה. איזולדה הייתה נפש חופשיה ואוהבת חיים. אבל טריסטן החליט שהיא צריכה גבולות. הוא יצר חוקים שגרמו לאיזולדה מצד אחד להתייצב רגשית, ומצד שני להזדקק לו. כאשר איזולודה שברה חלק מהחוקים הוא כמובן השליך אותה. אז היום היא שוב עירומה מאמיתות שיבנו את עולמה. כמובן שהיא מאיימת להתאבד והכל. היא פשוט תתמודד עם התוצאות של הבחירות שלה. אני יודע שטריסטן יסבול אפילו יותר.

מה למדתי משני המקרים הכביכול כושלים האלו? אחד הדברים שלמדתי זה ששום דבר זה לא מה שזה נראה. (קצת מובן מאליו, אבל חשוב מספיק) והגבול בין אהבה לאובססיה הוא מאוד דק. כן, אני אמרתי לא פעם “אהבה שאינה טירוף אינה אהבה” אבל בכל זאת… זה כבר מעורר רחמים כמה אנשים הופכים להיות עבדים של אותו הרגש. לאחרונה אני מבין את זה על בשרי, אבל אני מקבל את הדין של הגורל. אנשים משתנים עם הזמן. לפעמים המאגיה יכולה לעזור בתחומים האלה, אבל לרוב לא.

בנוסף ידיד שלי היה צריך להתמודד עם המוות. (שוב) מעניין איזה שיעור הדבר הזה טומן בחובו. ולאותו חייל, שלא הכרתי אני יכול רק לומר- “כשלג על פסגות ההרים- מצא שלווה.” (הייקו יפאני)

החבר לשעבר- עבר מסיבה גרועה במיוחד. אבל הוא התגבר על זה מהר- אני שמח שהמערכות שלו מתנערות מהשלג של הדיכאון וההפשרה תביא אותו לאביב. אז כן, יש תיקווה מחודשת לעתיד חיובי יותר. אנבל הייתה זוועתית אלי אתמול. אני פחות מראה את זה כי אני מנסה לשמור על יציבות, אבל זה מאוד כואב, למרות שזה מצב רוח שאני יודע שישתנה לאחר מכן… אני גם יודע שזו אמת. אמת שנכונה לאותו הרגע, אבל אמת בכל מקרה.

אני לא אומלל, אז האמנות שלי נדחית קצת. כתבתי שיר השבוע, ואשים אותו פה-

סין בלהבות.
 
ליבי רוחש, כקן נמלים-
כמו תמרות אדומות.
סין בלהבות.
 
ארמון הקיסר,
לשווא נוצר- היכן היכלות,
מגדל ומבצר? ללהבות
לוחכות,
כי כל זה עבר-
והקדמה? לשם נלך.
מעבר.
 
השלכנה תרבות! שרופנה ספרים!
קסם שטויות, דת המונים!
היכן המוזיקה? מחול שדים!
 
ואז?
זה מה שכולם שואלים.
מה שנותר נכנס לספרים עבשים.
היסטוריה. סיפור-
להתל בעיוורים.
 
ליבי רחש, אובדן.
וסין מולי פרקדן-
מעבר גבעה והר ירוק,
אדע העצב- צליל מתוק,
כי אהבה שורדת גם
את ההיסטוריה.

אבל מבחינת סיפורת אני לא במצברוח. אולי יותר מאוחר השבוע.

שבוע מכושף לכולם,

ארדן

של הגן.

Leave a Reply

Your email address will not be published.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.