אז מה קרה לשד? וחטא ההיבריס

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-06-06

כמו כל מפלצת אחרת הוא קיים רק כי אנחנו נותנים לו את הכוח להיות כזה. בין אם הוא בריון בית ספר, אבא מכה- נפשית או פיסית. או במקרה שלי כרגע, פסיכומטרי. למדתי שלברוח מהשד לא יגרום לו להעלם, אולי רק מהעין, אבל הוא ניזון מהפחד וגדל עד שמתמודדים איתו. לא לכולם יש אומץ וגם לי גם יש כמה שדים ששומרים על אוצרות, ידע או כוח כמו לכולם. זה שאני מכשפה נותן לי להיות מודע לתהליך, אבל לאו דווקא את האומץ לעבור אותו. אבל מה עם השד של קליהרנה? למה הוא נעלם? הוא לא היה השד שלה, זה נכון. הוא היה שד שפשוט שם, שומר. כבול למשימתו. קליהרנה הייתה שיא היופי והשד היה שיא האימה והכיעור. הם היו ניגודים מושלמים, גם בידע שלהם. הידע המאגי והלשוני היה כתב מראה אצלם, אבל המתמטיקה… אחד כן, אחת לא. וכשהם נגעו כמו אנטי חומר שניהם נעלמו במפץ אור של כוח ויופי. עכשיו בעולם שלהם אין קליהרנה, ואין שד. אבל קליהרנה מחייכת מלמעלה. הספריה פתוחה, וכל מי שירצה לקרוא את כרכי העבר יוכל לעשות זאת בלי חשש או מכשול. אולי אחד המסרים בסיפור הזה שקיבלתי עליו המון מחמאות זה שגם אין אלמוות אמיתי. לכל דבר יש סוף. בין אם זה עוד שנייה או עוד אלף שנים, הסוף יחכה שם, כמו שד איימתני. כי המוות מגיע לכל דבר. זה מה שהקטה מלמדת בין אם אנחנו מקשיבים או לא.

“הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו – לא האפלה שבתוכנו – שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו – איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה מוכשר ואהוב? למען האמת – איזו זכות יש לך לא להיות? אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי בטחון. ככל שניתן לברק שלנו להאיר, אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד.” (נלסון מנדלה)

אני רוצה שתחשבו על זה. כמה פעם הקטנתם את עצמם או הרעבתם את עצמכם בגלל ערך ה”צניעות” הידוע לשימצה? מה הצניעות נותנת? הנפש האנושית שלכם עשירה, יפה ומלאה אור. למה שלא תנצלו את זה? למה שלא תתנו מהאור שלכם לאחרים? תוציאו את האמנות מהמגירה, תבשלו, תטעמו, תחיו, תטילו כשפים… לא צריך לפחד מהמושג “להשוויץ”. אין צורך לכשול לבינוניות כמושה. אין צורך לפחד מהיופי שלנו הפנימי והחיצוני, לא בגלל פחד מזעם האלים, בגלל שבזעיר אנפין אנחנו האלים. מעצבים את העולם הפנימי והחיצוני בגחמות אציליות ואנושיות כאחד. רשת הקיום של העולם מאפשרת את זה. האור שלי הופך לאור של אדם אחר וכן הלאה, וזה מאיר את העולם בזערורים של אנרגיה ויופי עד שכל הרשת תבהיק באור כוכבים.

מדוע להשאר בחשיכה?

ארדן.

נ.ב- ציון הפסיכומטרי המאכזב כמעה- בסביבות 600.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.